התאזרחות קטין נלווה שנותר בחו"ל תוסדר מכוח חוק הכניסה לישראל

השופטת מ' נאור:

העובדות

1.        דין עתירה זו להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים.

2.        העותרת 3 (ילידת 7.11.1991, להלן: הבת) היא בתה של העותרת 2 (להלן: האם) מנישואין קודמים. אביה הביולוגי של הבת היה נשוי לאם עד שהתגרשו בשנת 2001. האם התחתנה בנישואים אזרחיים עם העותר 1, אזרח ישראלי, ברוסיה בשנת 2002. לעותר 1 ולאם (להלן: בני הזוג) בת שנולדה בשנת 2002 (להלן: הבת השניה).

           ביום 5.7.2004 הגיש העותר 1 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 6349/04, להלן: העתירה הקודמת) בבקשה להורות למשרד הפנים להעניק לאם ולבת השניה אישור כניסה לישראל. ביום 14.9.2004 הוגשה בקשה בהסכמה למחיקת העתירה, לאחר שניתנו לאם ולבת השניה אשרות כניסה לישראל. הבקשה נתקבלה והעתירה נמחקה (ביום 20.9.2004). יצוין, כי בעתירה הקודמת כלל לא נזכרה הבת (מהנישואין הקודמים). בעתירה הנוכחית נמסר כי היא מתגוררת אצל סבתה ברוסיה.

           האם נכנסה לישראל מכוח אישור הכניסה שניתן לה. ביום 1.9.2005 קיבלה אשרת תושב ארעי בישראל והחלה בהליך המדורג לקבלת אזרחות, מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952.

העתירה וטענות הצדדים

3.        ביום 13.3.2006 הגיש העותר 1 (להלן: העותר) עתירה זו, בבקשה להורות למשיב להעניק לבת אישור כניסה לישראל וכן "מעמד בישראל". לטענת העותר, הבת מתגוררת כעת אצל סבתה ברוסיה, וזו חולה ואינה מסוגלת לטפל עוד בבת. לטענתו פנה למשיב פעמיים בכתב בבקשה לזרז את הטיפול במתן אישור לכניסת הבת לישראל, אולם לא נתקבלה כל התייחסות לפניותיו. לטענת העותר "דין הבת כדין האם": כיוון שניתן לאם מעמד של תושב ארעי במסגרת ההליך המדורג לאזרחות, יש להתיר גם לבת להיכנס לישראל ולהתחיל בהליך המדורג להתאזרחות; וכיוון שסוף ההליך הוא, לטענתו, במתן אזרחות לאם ולבת הרי שהעתירה היא בסמכות בית משפט זה.

4.        לטענת המשיב דין העתירה להידחות על הסף בהתקיים סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים. לגישת המשיב, העותר מבקש, הלכה למעשה, להסדיר את כניסתה של הבת לישראל. הסדרת הכניסה לישראל נעשית מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. עתירה נגד החלטתו של משרד הפנים בעניין זה היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. לטענת המשיב, "אילו גם ענין מתן מעמד לאם היה עומד בפני בית המשפט הנכבד, יש להניח כי המדינה לא היתה עומדת על הפרדת הדיון וניהולו במקביל בבג"ץ (לעניין האם) ובבית המשפט לענינים מינהליים (לעניין הבת). ברם, כאמור, עניינה של האם, כעולה מהעתירה, איננו מצוי לעת הזו במחלוקת משפטית".

           המשיב הוסיף, כי אפשרות הסדרת מעמדה של הבת בישראל, כקטינה נלווית, מוסדר ב-"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל מס' 5.2.0008 מיום 1.8.2005, להלן: הנוהל; יש להבדיל נוהל זה מהנוהל העוסק בבקשה של זכאי שבות למתן מעמד בישראל מכוח חוק השבות לקטין נלווה ("נוהל הטיפול בהענקת מעמד לבן קטין של בן/ת זוג של זכאי שבות", נוהל מס' 5.2.0024 מיום 1.8.2005, שאיננו מתעורר במסגרת עתירה זו). הנוהל עוסק, בין היתר, בנסיבות בהן לבקשה של זר הנישא לישראלי למתן מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות מצורפת גם בקשה להענקת מעמד לקטין שנולד לזר בנישואין קודמים (סעיף ד' 2.1 (4) ט'  לנוהל, להלן: הסעיף הרלוונטי). לטענת המשיב, לעניין בן הזוג הזר של האזרח הישראלי, הנוהל עוסק במתן אזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. אולם לעניין הקטינים הנלווים לבן הזוג הזר מכוח נישואין קודמים, הנוהל עוסק רק בהסדרת הכניסה לישראל ומתן מעמד מכוח סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל. המשיב הדגיש כי לבת "לא נתונה זכות להיכנס לישראל מכוחו של חוק השבות ואף לא מכוחו של חוק האזרחות. אין קיימת בחוק האזרחות כל הוראה ספציפית המעניקה זכות ל'קטינים נלוויים" להיכנס לישראל ולקבל בה מעמד". לפיכך לטענתו, המעמד שניתן בישראל לאם אינו ניתן "אוטומטית" גם לבת, וכי מעמד הבת יוסדר לפי הוראות חוק הכניסה לישראל.

           בהודעת הבהרה (מיום 12.9.2006) ציין המשיב, כי סעיף 8 לחוק האזרחות לא מעניק זכות לקטין נלווה להיכנס לישראל והוא איננו מקור הסמכות לסעיף הרלוונטי. לגישת המשיב, סעיף 8 לחוק האזרחות מעניק זכות להתאזרחות רק לקטין תושב ישראל השוהה בישראל כדין (שלא כבענייננו, שהרי הבת נמצאת ברוסיה).

דיון

5.        האם היא כאמור בעלת מעמד של "תושב ארעי", מכוח חוק האזרחות, במסגרת ההליך המדורג. ואולם הבת איננה בעלת מעמד של "תושב ארעי". היא נמצאת מחוץ לישראל. העותר והאם מבקשים להתיר את כניסתה של הבת לישראל ולהסדיר את מעמדה כאן, בדרך של צירוף הבת לבקשה שהגישה האם להסדרת מעמדה שלה בישראל, ולשלבה בהליך המדורג. השאלה המתעוררת בעתירה היא אפוא, האם מעמד הבת בישראל נגזר ישירות ממעמדה של האם בישראל (ואז יש לפעול מכוח חוק האזרחות, כטענת העותר) או שכל עוד לא ניתן לבת אישור כניסה לישראל מעמדה הוא עצמאי ויש להסדיר תחילה את כניסתה לישראל (ואז יש לפעול מכוח חוק הכניסה לישראל, כטענת המשיב). לדעתי יש לקבל את גישתו של המשיב במובן זה, שיש להסדיר תחילה את כניסתה של הבת לישראל.

6.        הלכה היא כי -

"לעניין בן זוג [זר המבקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואין] נקבע הסדר מיוחד בחוק האזרחות המאפשר לשר הפנים להעניק לבן הזוג הזר אזרחות ישראלית אף שאינו זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע (סעיף 7 [לחוק האזרחות]). שונה המצב לגבי בני משפחה אחרים, המבקשים - במסגרת 'איחוד משפחות' עם אזרח ישראלי - להתאזרח (מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות). בני משפחה אלה חייבים, כתנאי מוקדם להגשת בקשת ההתאזרחות, לקיים את התנאי כי הם זכאים לשבת בישראל ישיבת-קבע (סעיף 5(א)(3) [לחוק האזרחות]). לגבי בני משפחה אלה [יחול הסדר ש]יבוסס על שני שלבים נפרדים: האחד, הנשלט כל כולו על ידי חוק הכניסה, ואשר מטרתו להעניק - בסוף ההסדר המדורג - זכות לישיבת קבע. האחר, הנשלט כל כולו על ידי חוק האזרחות, ואשר מטרתו לקבל אזרחות ישראלית. שני שלבים אלה נפרדים הם זה מזה וכל אחד מהם עומד על רגליו הוא" (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 958-959).

           ומכאן ש -

"בקשות לאיחוד משפחות בין בני משפחה שאינם בני זוג מבוססות על הסדר דו שלבי; השלב הראשון מבוסס על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בעוד שהשלב השני נשלט על פי חוק האזרחות, תשי"ב-1952. ברי, כי עניינה של העותרת מצוי, בכל מקרה, בשלב הראשון. על כן, עליה לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים" (בג"ץ 2585/04 סוטניקובה נ' שר הפנים (מיום 16.3.2004); וראו גם בג"ץ 9185/05 סניגפאן נ' שר הפנים (מיום 20.11.2005)).

           ומה באשר לקטין, שנלווה להורה המבקש לקבל מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות (להלן: קטין נלווה)?

7.        סעיף 8 (א) לחוק האזרחות, שכותרתו "התאזרחות של קטינים", קובע: